פסק-דין בתיק ת"א 3501-05

1.         הצדדים להליך שלפניי הינם מי שהתקשרו בהסכם לפיו תבצע הנתבעת עבור התובעת עבודות קידוח כלונסאות באתר בניה של התובעת.

בין הצדדים התגלעה מחלוקת כספית בנוגע לתמורת עבודתה של הנתבעת והנתבעת הגישה לפיכך תביעה כספית נגד התובעת (בת.א 5146/01 של בית משפט זה) ובה ביקשה לחייב את התובעת לשלם לה תמורת עבודתה את הסך של 384,055 ש"ח.

במסגרת תביעה זו, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין (להלן:- "הסכם הפשרה") ובו הוסכם, בין היתר:

"1. לסילוק מלא וסופי של טענות התובעת בתביעה שבכותרת תשלם הנתבעת לתובעת סך של 310,000 ש"ח אשר ישולמו כדלקמן:

1.1. סך של 260,000 ש"ח ישולמו בתוך 14 יום מיום החתימה על הסכם זה.

1.2 סך של 50,000 ש"ח יוחזק על ידי הנתבעת עד לקבלת בדיקת AS MADE  (יתרת תוצאות הבדיקות הסוניות אשר יאושרו על ידי מהנדס ויועץ הקרקע של הפרוייקט.

הנתבעת תעביר לתובעת את הסך של 50,000 ש"ח תוך 7 ימים מייד עם קבלת תוצאות הבדיקות והאישורים המפורטים לעיל.

....

2. מובהר בזאת כי התובעת תהיה אחראית לבצע כל תיקון שיידרש בעבודותיה לשם קבלת  האישורים ככל שידרשו על ידי יועץ הקרקע ו/או הקונסטרוקטור של הפרוייקט.

...

4. עם תשלום הסכום המפורט בסעיף 1 לעיל לא תהיינה לצדדים שום תביעות ו/או טענות ו/או דרישות האחד כלפי משנהו, בכל הנוגע לתיק שבכותרת.

5. מוסכם בזאת כי היה והנתבעת לא תעמוד בתנאי הסכם זה, יעמוד לפרעון מיידי יתרת הסכומים הלסך של 344,476 ש"ח."

2.         לאחר מתן פסק הדין בתובענה ומשלא שילמה התובעת את הסכום הנקוב בסעיף 1.2. להסכם הפשרה, פתחה הנתבעת נגד התובעת תיק הוצאה לפועל לגביית יתרת החוב על פי פסק הדין.

התובעת הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בקשה בטענת פרעתי ובמקביל פנתה אל בית המשפט, תחילה בתביעה למתן פסק הדין הצהרתי, אשר נדחתה, ובהמשך בתובענה שלפניי.

3.         במסגרת תיק ההוצאה לפועל, נדחתה טענת הפרעתי שהוגשה על ידי התובעת, כאשר ראש ההוצאה לפועל קבע, כי משבוצעו הבדיקות המפורטות בהסכם הפשרה, על התובעת לשאת בחיוביה על פי ההסכם. כן צויין על ידי ראש ההוצאה לפועל, כי אין בהחלטתו כדי להוות הכרעה בטענות התובעת לנזקים בעבודת הנתבעת, טענות אשר תתבררנה בהליך שלפניי.

על החלטת ראש ההוצאה לפועל, אשר חייבה את התובעת לא רק בסכום הנקוב בסעיף 1.2 להסכם הפשרה, אלא גם בסכום הנקוב בסעיף 5 להסכם הפשרה, הוגש ערעור ובהמשך אף הוגשה לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור, כאשר התוצאה הסופית היתה, שבית המשפט חייב את התובעת לשלם לנתבעת את הסך של 50,000 ש"ח, כשהוא קובע, כי הבדיקות שעליהן סוכם בהסכם הפשרה בוצעו לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל ולכן העמיד את הסכום לחיוב על סכום זה בלבד.

4.         המחלוקת שלפניי נוגעת לפיכך, לטענות התובעת לנזקים נוספים בעבודת הנתבעת, נזקים שאינם כלולים בהסכם הפשרה, כתנאי לתשלום, ואשר לשיטתה על הנתבעת לפצותה בגינם.

5.         הנתבעת מצידה מבקשת לדחות את טענות התובעת בשני נימוקים עיקריים, האחד הנוגע לתוכן הסכם הפשרה, אשר לשיטת הנתבעת יש בו כדי לכלול את כל טענות התובעת לליקויים מכל מן וסוג שהוא, כך שעם ביצוע בדיקות ה-AS MADE, בהתאם להסכם הפשרה, באו לידי סיום כל המחלוקות שבין הצדדים; והאחר נוגע לשאלת קיומם של נזקים בפועל והגורם לנזקים אלו, כאשר הנתבעת טוענת, כי לא נגרמו נזקים בעבודתה ומכל מקום, לא הוכח קיומם של נזקים כאמור.

6.         המחלוקת הראשונה בין הצדדים, נוגעת למעשה לשאלת פרשנותו של הסכם הפשרה ובחינת אומד דעת הצדדים בשעת החתימה על הסכם זה. התובעת טוענת, מחד, להסכמה מצומצמת בהסכם ולפיה רק סוג מסויים של ליקויים נכלל בהסכם, כך שפתוחה לפניה האפשרות לתבוע נזקים בגין ליקויים נוספים. הנתבעת טוענת, מאידך, כי מדובר ברשימה סגורה של ליקויים אפשריים בעבודתה, כאשר לשיטתה הסכם הפשרה מכסה את כל אותם ליקויים אפשריים ואלו לא התגלו בעבודתה.